אתחיל עם סיפורי המושבה וכפי שציינתי בעבר הסיפורים לקוחים מתוך הספר "נחשוני-החולה" ליובל 75 של המושבה  מאת א.מ.חריזמן ואשר כונס ע"י יהודה גרינקר ,הוצא ע"י המועצה  המקומית ואגודת מי מרום.

 "עוד לפני מלחמת העולם נמסר הזכיון על החולה ע"י הממשלה העותומנית למשפחת סורסיק הידועה וזו העבירה אחרי כן את הזכיון למשפחה בשם שיך עלי אסלאם מביירות ועליה הוטלה החובה בשנת 1914 להחל בעבודת הייבוש.

 בשנת 1916 שלח גמל פחה קבוצה של מהנדסים גרמנים שימדדו את מישור החולה ואת האגם ויערכו תכנית מדוייקת  בשביל ייבוש האגם ובצת החולה.

 שש עגלות רתומות כל אחת לחמישה שישה סוסים באורך,עמוסות כלי מדידה וכלי עבודה ואהלים,עברו את המושבה ופניהם אל החולה.  הם אמרו לנו שבדעתם לקבל עובדים מבני המושבה ועל ידי כך יזכו אלה לשחרור מעבודת הצבא. השמועה עודדה אותנו ביותר הואיל ועוד קודם לכך שמענו על הקלות שבאו לאילו נקודות ישוב עבריות בזכות הצבא הגרמני שחנה בהן.

בני מושבתנו שהיו צפויים כל רגע למאסר וגם להשלח לעבודת הצבא נרשמו מייד אצל הגרמנים בתורת עובדים , גם אלה שעבדו בחרושת הגויים בהובלת עצים להסקת הרכבת כדי לקבל "ווסיקה"(תעודת שחרור מהצבא) חזרו למושבה ונרשמו אצל המהנדסים הגרמנים לעבודה. למעשה נכנסו לעבודה מיד כ 20 איש מיסוד-המעלה וכ 20  מראש-פינה.

בדרך כלל היה יחסם של המהנדסים הגרמנים הללו לאנשי המושבה טוב.  בייחוד הצטיין באדיבותו המהנדס צולר שגמל הרבה טובות לאנשי המושבה. כך באחד הימים כשחזרנו מעבודתינו עם צולר זה, נודע לנו ששני ערבים מוגרבים מכפר תליל שהיו משמשים  כמשגיחים מטעם הממשלה על הובלת עצים לצבא – התפקיד שהטילה הממשלה על נשי החקלאים – פגעו בכבודן של בנות המושבה וגם הכו אותן על שלא מלאו לדעתם את תפקידן כראוי.

כששמע זאת המהנדס צולר חרה אפו על הערבים עד להשחית , מיד התחיל מטכס עצה כיצד להפרע משני הפושעים הללו. באותו רגע ממש הגיעו אותם שני הערבים עצמם ובידם הזמנה למהנדסים לארוחת הערב בכפר תליל אצל השיך חג' מוסה אחסן.

מיד הסתער עליהם צולר בשצף קצף מוכן להכותם , חברו לעבודה-יווני ע"פ מוצאו ותורכי ע"פ נתינותו ,עצר בעדו.   על ההזמנה ניסה להשיב שאין הוא מקבל הזמנות משיך שאנשיו מרשים לעצמם להרים יד על אישה להכותה , אולם כאן שוב התערב אותו מהנדס יווני באמרו שיש להענות להזמנה ובאותו מעמד להגיש לפני השיך את דבר המאורע.  לאותה סעודה הוזמנתי גם אני בתור מתורגמן .

משבאנו אל בית השיך, מצאנו כבר קהל מוזמנים גדול ובהם ראשי השבטים מעבר הירדן מזרחה ומערבה, כ 30 איש ישבו כבר אל השולחן שהיה ערוך בטעם אירופאי על כליו ומאכליו כאחד.

אחרי טקס הפגישה המקובל נתבקשו הגרמנים לשבת בראש השולחן, כאן התחיל המהנדס צולר מביע את מחאתו כנגד אותו מעשה ובאופן נמרץ,  תרגמתי את דבריו.

השייך פנה אל השנים ושאלם לפשר המקרה, משראה שאין תשובה בפיהם ,קם ועמד על רגליו,ירק בפניהם לעיני האנשים,סטר לזה ולזה על הלחיים ודחפם וגלגלם מעל למדרגות…"

בסיפור נוסף על אודות אותו צולר המהנדס אנו למדים על התערבותו לטובת מוכתר הכפר ר' מנדל פלמן וראש הוועד מר אמיתי ואשר הביא לשחרורם מידי החיילים התורכים. באותה נשימה אנו מגיעים לסיפור חג המולד.

כל אלה פעל ועשה למעננו מהנדס גרמני זה וצר לי מאוד אם למען האמת אני נאלץ להוסיף גם את העובדה דלהלן:

בערב חג המולד כשקשטנו להם את בתיהם בירק, העיר אותו צולר עצמו ,לאחר שסקר מתוך הנאה את מעשה ידינו: "עכשיו צריך עוד לתלות שני יהודים על כתלי המרפסת והקישוט יהיה שלם בתכלית" !

וצריך אני להודות שהערה זו לא הדהימתני ביותר שכן עוד לפני כן ראיתי שדעותיו משתנות כפעם בפעם לפי מצב רוחו ואפשר שצולר רק השמיע אז בקולו מה שתסס בלב יתר חבריו.